כתבות נוספות

דף הבית מאמן האלופים

הספר: סטרואידים

אבן הפינה בתחום פיתו

הספר: ספורטולוגיה

אנטי-אייג'ינג

anti - aging

metformin) glucophage)

מטפורמין (גלוקופאז) הינה תרופה אנטי דיאבטית (נוגדת סוכרת).

התרופה נועדה לטיפול בסכרת מטיפוס 2 אך כיום גם מסוכרת מטיפוס 1 (התלויה באינסולין).

המטפורמין בנוסף ידועה גם כאחת התרופות המובטחות לאנטי - איגינג, רופאים רבים גם המטופלים לעיתים מופתעים לגלות "תופעות לוואי" בלתי צפויה של הטיפול במטפורנין שהיא גורמת לאיבוד שומן הגוף בצורה דרמתית.

המטפורמין מבחינה כימית דומה מאוד ל - phenformin, תרופה אנטי - ביוטית שירדה מהמדפים בשל סירובו של ה - fda בארצות הברית בשנת 1976. הסיבה להוצאת התרופה פאנפורמין מהשווקים היה בגלל מספר רב של מקרי מוות בסכרתיים , הניגרם ע"י חמצת מטבולית (lactic acidosis).

החמצת המטבולית ובהמשך המוות נוצרה רק אצל סכרתים שהכליות או הכבד מעדו בתיפקודם.

פציאנטית אחת אמרה ש "הפאנפורמין עשה הכל בשבילה! הוריד את רמת הסוכר בדם והאינסולין , הפחית את רמות הכולסטרול והטריגליצרידים, משפעל את מערכת החיסון ואפילו גורם לאיבוד משקל " !

המטפורמין (גלוקופאז) דומה ל- פאנפורמין בהשפעותיו החיוביות (באפקט המטבולי, אך ללא תופעות הלוואי שצוינה הגורמת לחמצת מטבולית בסוכרתיים הסובלים מבעיות כבד או כיליה.

העליה עם הגיל וירידה ברגישות לאינסולין

אחד מהשינויים שאנו עוברים אם הזיקנה הוא איבוד של הסבילות לסוכר.

ברגע שהתהליך הנ"ל מתרחש בצורה משמעותית אנו מאבחנים במחלת הסכרת.

המכניזם של פעילות המטפורמינים

המכניזם התיפקודי של מטפורמין אינו דומה לתרופות האנטי דיאבטוגניות האחרות, בדומה 

ל - sulfonylureas (גליבוריד, דיאבינז, מיקרונאז).

הסולפונילאוראה פועל ע"י הגברת תפוקת האינסולין מהלבלב.

עקב פעולה זו החומר "סוחט" את כל האינסולין שיש בלבלב המצב יכול להוביל לכשל בתיפקוד הלבלב ,

כך מחלת הסכרת עוברת לדרגה חמורה יותר מסכרת מטיפוס 2 (סכרת שאינה תלויה באינסולין) לסכרת מטיפוס 1 (סכרת התלויה באינסולין) מחלה קשה יותר וכך גם הסיבוכים.

מטפורמין מתנגד בפעילותו ע"י הגדלת הרגישות של ההיפותלמוס והרקמות הפריפריות (כמו: שרירים) לאפקט של האינסולין. השפעתו זו מרעננת את התגובה ומחזירה את האפקט של הגלוקוז והאינסולין על לכדי רמות פיזיולוגיות של בחור צעיר.

סוכרתיים התלויים באינסולין יכולים לעיתים קרובות להפחית בצורה דרמתית את המינון של האינסולין,ולשמור סטטוס מאוזן של רמות גלוקוז בדם.

מטפורמין אינו גורם להיפוגליקמיה בגלל שפעילותו הפיזיולוגית אינה חזקה, בדומה לאינסולין או לתרופות ממשפחת הסולפונילוראה.

מטפורמין יכולה ליגרום להפרעות בספיגת ויטמין 12b , ולכן על הנוטלים מטפורמין רצוי ליטול ויטמין

12b כתוספת.

תינגודת לאינסולין, היפראינסולמיה השמנה וזיקנה

איבוד הרגישות של ההיפותלמוס והרקמות הפריפריות לאינסולין, גורם להיפראינסולמיה (רמה גבוהה של אינסולין בדם).

היפראינסולמיה גורמת לכמה תופעות לוואי: היפרכולסטרולמיה , יתר לחץ דם , תהליך טרשתי מוגבר (ארטיוסקלרוזיס) והשמנה. התהליך מכונה סידרום x.

כאשר מאזנים את רמות האינסולין ע"י הגברת הרגישות אליו באמצעות דיאטה דלת פחמימות , פעילות גופנית , ומטפורמין, הדבר יכול לעלות באופן דרמתי הרבה שינויים מטבוליים המלווים את ההיזדקנות כולל ייצוב משקל הגוף.

למעשה לא מצאתי מחקר שמדבר על מטפורמין ושריפת שומן או איבוד משקל, אך ניסיוני הראה שרוב הפציאנטים שהשתמשו במטפורמין ירדו ואיזנו את משקלם.

יש הממליצים , שכל אדם המגיע לגיל 40 עליו להשתמש במטפורמין, בטענה שלרוב האנשים בגיל העמידה ישנו איבוד של הסבילות לגלוקוז. הגרף עולה עם עליית הגיל.

השפעות חיוביות נוספות: ירידה או האטה בתהליך הזיקנה בעכברים וקשרים בהצלבת קולגן.

סיכוניים

המטפומין צריך להינטל בזהירות ובהשגחה רפואית אצל הסובלים ממחלות לב , כיליה , כבד.

לפי ספר תאוריית הנאורואנדוקרין של הזיקנה ומחלות דיגנרטיביות (דילמון ודן,1992) , הם מצאו את התועלות הבאות בתרופה מטפורמין:

   ·   ירידה ברמת הכולסטרול, טרגליצרידים ו- בטא - ליפופרוטאין בדם.

   ·   ירידה בהיתפתחות ארטיוסקלרוסיז (טרשת עורקים).

   ·   ירידה ברמות האינסולין.

   ·   עליה ברגישות לש ההיפופיזה - היפותלמוס (שיורדת עם העליה בגיל).

   ·   משפר תיפקוד חיסוני.

   ·   מפחית תקריות של סרטן בעכברים.

   ·   מעלה את פעילות התרופות נוגדות סרטן.

   ·   מדכא את גדילתם של רמות גידוליות.

   ·   מאריך את תוחלת החיים של חיות מעבדה.

איבוד משקל - הדרך להאטת ההיזדקנות

לפי מחקרים אפידימיולוגיים נימצא, ככל שאנשים שאכלו פחות כך תוכלת החיים שלהם עלתה.

נדבר מעט על אבות המזון, נתחיל בפחמימות, ההמלצה הינה לצרוך כמות מתונה של פחמימות בערך

כ- 30% עד 40% מסך כל הקלוריות.

רצוי להמעיט בצריכת סוכרים פשוטים ומעובדים (למעט מספר פירות ליום), הפחמימות הנאכלות צריכות להיות מורכבות ועתירות סיבים, כמו: אורז מלא ומוצרי חיטה מלאים.

- הסכנה שבצריכת כמויות גבוהות של פחמימות (בעיקר סוכרים פשוטים ומעובדים) הינה:

1. טרשת עורקים כללית הגורמת למחלות לב וכלי דם (cva ותסחיפים), עליה הלחץ הדם ועוד.

2. השמנה אבדומינלית (בטנית) בעיקר אצל גברים, המעלה את הסיכון לסינדרום "x", הגורם לסכרת, יל"ד ומחלות לב וכלי דם.

השמנה אבדומינלית בעייתית ביותר בגלל מספר סיבות:

א. השמנה אבדומינלית גורמת תינגודת לאינסולין היות והאינסולין לא

מסוגל להיקשר לקולטן (רצפטור) (בגלל תכולת שומן גבוה המפריעה לאינסולין להגיע לקולטן) ולהעביר את הגלוקוז לתוך התאים כדי שיוכלו להפיק אנרגיה.

ב. השמנה אבדומינלית מעלה את הנטיה ליל"ד, מחלות לב וכלי דם בגלל שבעת לחץ חזק גופינו מפריש הורמונים, כמו: אדרנלין הגורם לשיחרור חומצות שומן מתאי השומן לזרם הדם וע"י כך הן שוקעות בעורקים כך התוצאה טרשת עורקים הגורמת למחלות לב וכלי דם. בנוסף לכך הטהליך הטרשתי בעורקים מקטין את קוטרם וכך לחץ הדם עולה.

3. סוכרים מרובים בתפריט עלולים להגביר את הנטיה לגידולים ממהירים ושפירים. לכך שני סיבות:

א. הסוכרים מחלישים את מערכת החיסון, עקב "ביזבוז" של ויטמינים ומינרלים לתהליכים שונים, בעיקר ויטמיני b קומפלקס ומגנזיום.

ב. רמת סוכר גבוה בדם (היפרגליקמיה) גורמת בתגובה להפרשת יתר-אינסולין (היפראינסולינמיה), היות והאינסולין הינו הורמון אנגולי (בונה) יש ביכולתו להחיש את הנטיה של גידולים במידה והם התפתחו.