מעשה באנשי העיירה קרחוב שמאוד אהבו את הירח
בכל פעם שהירח היה במילואו היו חוגגים לאורו ושרים לו ומהללים את יופיו
כל עת גריעתו של הירח הייתה מתגנבת חרדה בליבם
ובראש החודש עת הירח לא נראה בשמי הערב ורק כוכבים רבים האירו ברקיע כיהלומים
היו בטוחים אנשי קרחוב שהירח נשבר לרסיסים ולעולם לא ישוב הוא
וכך כל חודש הייתה עולה קינתם של אנשי העיירה כאד מהבתים ויללות היו נשמעות ברחובות
עד למולד הלבנה שאז היו בטוחים אותם חלמאים שהירח החל בדרכו חזרה עליהם הודות להפצרותיהם וכוחם במקח
לילה אחד כאשר הלבנה הייתה במילואה והשתקפה צחורה ותמה במימי הבאר העמוקה שבמרכז העיירה לאחר שכילו אנשי העיירה את שירי ההילולה והחנופה שלהם אל הירח אמרו איש לרעהו
הבה נחכמה לו : נתגנב אל הבאר שם הירח שוכן נכסה את הבאר בשק וכך נתפוס אותו ונוכל ליהנות מאורו מתי שנחפוץ ואף ולשחררו לשמים כאשר יהיו ריקים וחשוכים
וכך עשו
עת הירח נגהה במי הבאר בכיכר העיירה חמקו להם לשם האמיצים שבבחורי העיירה כיסו את הבאר בשק והיו בטוחים שהירח סוף סוף נלכד ומעתה הוא שלהם להפיץ להם אור מתי שירצו
וכאשר בא היום שבלילו ידעו כי הירח לא יעלה לא דאגו כלל
וכשהגיעה הלילה וירח לא נראה בשמים שלחו את האמיץ באנשי קרחוב להפשיל את השק מעל לבאר ולגלות את הלבנה אשר וודאי תעלה מן הבאר הישר למרכז הרקיעה
ובכן כאשר הסיר אותו האמיץ את הלוט מעל לבאר כמובן שלא ראה בה את הירח
אנשי העיירה שעמדו סביב הבאר היו מופתעים מאד וקראו לירח וצעקו אל תך הבאר
ההד שעלה מהבאר היה מרוחק ועמום ובו נשמע מידי פעם השם ירח ירח
אנשי העיירה סברו שהירח עונה להם ואולי הוא נמצא שם באיזו צרה במעמקי הבאר
ושאלו לבחור האמיץ שירד ויצלול למעמקי הבאר ויחלץ משם את הירח
וכך היה
ירד הנער בבאר צלל במים ועת הגיע למעמקי הבאר לא מצא שם את הירח אלא רק חלוקי נחל לבנבנים
אמר בליבו אם אחזור לאנשי העיירה בידיים ריקות וודאי יתעצבו מאוד
מוטב שאחזור עם חלוק נחל אחד ואומר להם כי זה הירח ולא אחר
טיפס ועלה הנער במעלה הבאר וחלוק הנחל בכיס בגדו
כאשר עמד הוא ליד הבאר אמר לאנשי העיירה הנה הירח באמתחתי אך לא היה נאה לו לשכון כל כך הרבה ימים בבאר זו המכוסה שק ואין זה לכבודו לכן בכה הוא דמעות מתוקות וכך התמלאה הבאר והירח שקע בה
אנשי העיירה בחנו את הירח החדש אשר עלה ממי הבאר והיה מבהיק לאור הכוכבים
וחשבו כי הוא יפה מאוד ושמעולם לא תיארו להם שהוא יכול להיות כל כך קטן
ושיוכלו הם לאחזו כך בידם
אנשי העיירה סברו שעתה הירחשלהם כאחד הנחסים לעשות בו כרצונם
והם בנו לו בית ענק שאם יגדל יהיה לו מקום
ולבית קראו מוזיאון
ובינתיים גדלה קרחוב והייתה לעיר עם בנייני ענק כל כך גבוהים עד שלא נראה הירח עוד בשמי קרחוב ומי מאנשי קרחוב שרצה ליהנות מצחותו ותומו של הירח היה הולך לבית המוזיאון וסוגד לו שם
וכך חלוק הנחל היפה ממעמקי הבאר זכה כבוד רב בעיני אנשי העיר ולא כל אחד יכול להיכנס ולסגוד לו
והירח נשכח מהם כליל
דף הבית
מעשה באנשי העיירה קרחוב שאהבו את הירח | [עוד בלוגים]
