|
תקראו אותה ממני כי מאז שנכנסה לחיי הדודה מסח'נין די השתלטה על כל הדבר הזה שנקרא "היצירה" שלי,די בצדק אני חייב להגיד, אבל בכל זאת-הגיע הזמן לשחרר אותה לחופשי.
הדודה מסח'נין נמצאת בת ערובה חצי חופשיה בידי המשפחה שלי, יותר נכון בידי אבא שלי.
יש לה משבצת שידור שוממה ביס דוקו שמחכה לה כבר הרבה זמן, כמה דפים ריקים במוסף 7 ימים שממש יכולים להריח את הדפוס שלה עליהם אבל עדיין היא לא יכולה להגיע. למה?
הלמה הזה היא שאלה שטומנת בתוכה הרבה הרבה מילים שצריכות להיאמר. אז הנה הגיע הזמן- תקראו את זה ממני!
תקראו את זה ממני כי יש לי אחות קטנה היושבת דומיה בשמיים למעלה אחרי שמתאבד עלוב שלח אותה לשם. כשאני כותב דומיה אני מתכוון לשקט הזה שאופף מסביבי כשבתוכי יש צעקה והיא גדולה- תקראו את זה ממני!!! זה המעט שכולכם יכולים לעשות אחרי שלקחתם ממני אחות.
אני לא מאשים אף אחד ואני מאשים את כולם, כולל את עצמי בזה שאין לי יותר אחות קטנה, מחמד ליבי.
ויש כמוני מיליונים אמרה המשוררת...
בכל כמה ימים אני אבקש מכם שתקראו ממני את "הדודה מסח'נין"- סרט שיצרתי במשך 4 שנים ובו לקחתי משקפת וקפצתי קפיצת ראש הישר לתוך פצעי המשפחה הפצועה שלי, פצעים שהסתבר לי שהם גם של שני עמים שלמים הנמצאים בסכסוך אינסופי. תקראו איך לקחתי איתי את הדיסק הגמור של הסרט ויצאתי למסע ביותר מ100 ישובים, סינמטקים, קיבוצים ברחבי הארץ, הקרנתי בפני אלפי אנשים את הסרט, עמדתי מולם,קצת ערום וחשוף וסיפרתי הכל. הם מצידם החזירו בכנות ופתיחות (לפעמים גם קשה ולא מתפשרת) משל עצמם והתוצאה (לרוב) היתה מרוממת. הם קצת קראו ממני את זה...
נדבר על הכל- חיפושים, אומץ לב, פחדים, סרטים, זהות ועוד ועוד
אתם רק צריכים לקרוא את זה ממני והדברים כבר יקרו- אתם תראו!
להתראות בפוסט הבא
דורון
להדפיס
|
דף הבית
רשמים ממסע זהות | [עוד בלוגים]
