טיפול זוגי - חוויות

בדיוק באמצע המשחק שצפיתי הגיעה, התיישבה לידי, הייתה קצת בשקט, הסתכלה יחד איתי על הטלוויזיה ואז פתאום אמרה בקול שקט ורציני: אני רוצה שנעבור ביחד בתור זוג טיפול זוגי.

הופתעתי. ממש הופתעתי. זה לא שלא חשבתי על זה, האמת היא שכבר מזמן הפסקתי לחשוב על זה. גם על טיפול זוגי.

היא ואני נשואים כבר למעלה מחמש עשרה שנים. יש לנו שלושה ילדים, הקטנה בת חמש ו... ומאז שהיא נולדה, למעשה קצת לפני, כלומר מאז שהיא נכנסה להריון עם הקטנה, הפסקנו להיות זוג.

אני לא יודע לשים את האצבע ולהגיד שמרגע זה ולא אחר הפסקנו לתפקד כזוג, אבל כשהיא הייתה בהריון מאוד התרחקנו, הפסקנו ,לעשות ", גם בגלל העייפות שלה הפסקנו לבלות, פשוט השתקענו כל אחד במקום אחר.

אז ייחסתי את זה להריון ואחר כך ייחסתי את זה ללידה ולעובדה שהיא נותנת את כל כולה לילדים (היא אמא נפלאה) אבל מתישהו קמתי בבוקר והרגשתי שהיא כבר לא אישתי ואז התחלתי לחשוב בפעם הראשונה על טיפול זוגי.

מה זאת אומרת לא אישתי? אנחנו לא מקיימים יחסים, אנחנו לא מבלים ביחד, איבדנו את האינטימיות הזוגית. אנחנו כן שותפים במשק בית, אנחנו כן חברים טובים, יש לנו חובות וחשבון בנק משותף, אבל אנחנו לא בעל ואישה, כלומר, כן,  על הנייר, ואנחנו נשואים, אבל לא מתפקדים ככה.

דווקא אני ניסיתי להעיר את הזוגיות. פעם בכמה זמן הייתי נתקף בהחלטה שאני רוצה שנחזור ונהיה זוג והייתי מפתיע אותה, מצ'פר אותה, מביא לה פרחים, מסדר את הבית, חוסך לה מטלות קטנות, דברים שכאלו. בהמשך גם הייתי מנסה לגרור אותה לשיחות. אפילו אמרתי לה כמה וכמה פעמים באופן הכי ברור שאני חושב שאנחנו צריכים טיפול זוגי, אבל איכשהו כל פעם זה התמסמס. אין לי מושג למה. אולי היא לא רצתה.

מתישהו לפני שנה ויתרתי. הרמתי ידיים. אני יכול לחיות גם ככה, לא רע לי. אני גם מסתדר עם עצמי מצויין, היא שותפה לחיים נהדרת ואין לי בעיה עם חוסר הזוגיות. באמת שלא. העיקר שהילדים יהיו מאושרים ובריאים. לכן כל כך הופתעתי שהיא פתאום, סתם ככה בלי כל הכנה מראש, התחילה לדבר על טיפול זוגי.

ובדיוק כשראיתי כדורגל, היא באה, התיישבה לידי ואמרה לי בשקט שהיא רוצה שנלך ונעבור ביחד טיפול זוגי.

מה טיפול זוגי, למה טיפול זוגי, מה פתאום עכשיו?

האמת היא שיש כל כך הרבה סיבות. כי למשל אנחנו נשואים כבר יותר מ-15 שנים, אבל כבר לפחות 5 שנים מאז שהקטנה נולדה ואנחנו הפסקנו לחיות בתור זוג. סתם גבר ואישה, אבא ואמא, שני אנשים שחיים ביחד, אבל לא ממש זוג נשוי, לא לפחות לפי המקובל. אין בינינו אינטימיות זוגית, אלא אינטימיות של חברים, אנחנו לא הולכים לבלות ביחד, בסך הכל שני אנשים, חברים טובים, חולקים משק בית משותף, הורים לשלושה ילדים מדהימים, אבל זהו.

אז זה נכון, אם נלך ונעבור ביחד טיפול זוגי זה בהחלט יעזור לזוגיות שלנו. אבל... האם לא מאוחר מידי? האמת היא שעד לפני שנה עוד ניסיתי להציל את הזוגיות שלנו. זה קרה לי בגלים. הייתי קם בבוקר, מחליט שזהו זה, אני מתחיל לחזר אחריה, מביא לה פרחים, מפתיע אותה עם משהו, משמח אותה וחוץ מזה מנסה לפתות אותה קצת ללכת ביחד למיטה, אבל ... איכשהו כל פעם היא לא שיתפה פעולה.

בכל פעם שניסיתי אפילו לדבר איתה על זוגיות, על הזוגיות שלנו, וגם אפילו בזמנו העליתי את הנושא של טיפול זוגי, בכל פעם היא הקשיבה ברוב קשב, כאילו היא מטמיעה את זה, חושבת על זה, ובכל פעם לא היה לזה המשך. מתישהו ויתרתי, הרמתי ידיים.

האמת היא שאני זוכר בדיוק מתי הרמתי ידיים. זה היה אחרי חודש שממש קרקרתי אחריה כמו אני לא יודע מה וניסיתי למשוך אותה לשיחות על זוגיות, על הזוגיות שלנו וגם דיברתי איתה אז על טיפול זוגי, אבל כרגיל, היא לא שיתפה פעולה ואז ויתרתי.

והנה, ממש באמצע הכדורגל היא באה ופתאום רוצה שנלך לייעוץ זוגי, נעבור טיפול זוגי ביחד.