נ נח נחמ נחמן מאומן

אז אמר לי: "זה הספר שלי ואני רוצה אותו, אני לא צריך אותו, אני רוצה רק שאתה לא תקרא בו".
אז הוא התגבר עלי ולקח ממני את הספר בכח ונשארתי בלי הספר, אבל שמעתי שיש חסידות בעולם ששמו ברסלב!
אז אני נשארתי בלי הספר, אבל אני המשכתי להתבודד והתפללתי להשם יתברך שירחם עלי כמו שהתחיל לעזר לי ומצאתי זה הספר ואני יודע מה שזה פעל עלי. בקשתי מהשם יתברך שיזמין לי ספרי ברסלב וחסידי ברסלב...

הפגישה עם רבי ישראל קרדונר
אני גרתי בטבריה ולא יצאתי מטבריה, צפת היה קרוב לטבריה וכלם נוסעים על מירון באלול, בל"ג בעמר. ואני הייתי עני, לא היה לי כסף על-כן לא נסעתי לצפת.
אם הייתי נוסע לצפת אולי הייתי שומע על חסידי ברסלב, אבל לא ידעתי מחסידי ברסלב.
אני בקשתי מהשם יתברך שיזמין לי חסידי ברסלב, אני חשבתי: "אולי בירושלים, אולי נמצא בעולם באיזה מקום חסידי ברסלב".
אז אני בקשתי, וזה עבר זמן רב והשם יתברך קבל תפלתי והוא שלח לי לטבריה את רבי ישראל קרדונר...
רבי ישראל קרדונר היה גר בצפת ולא רצה לזוז ממירון. אני לא הכרתי אותו ולא שמעתי ממנו.
הוא היה נמצא במירון והוא עבד השם שמה ביחידות, לא היה שם אף בריה, הוא היה לו המפתח של הבית-הכנסת של רבי שמעון בר יוחאי והוא היה שמה לבד בהתבודדות, וגם הלך בין ההרים להתבודד, להתפלל, ועסק בעבודת השם במסירת נפש.
מה עשה השם יתברך? רצה שרבי ישראל ילך ממירון לטבריה לישראל בער, אבל רבי ישראל לא יצא ממירון אפלו שיתנו כל הכסף שבעולם. הוא יעזב את מירון?! הוא יעזב עכשו מקום קדוש כזה וילך לטבריה, מה יש לו בטבריה?!
כל מקום שבעולם - רק מירון!
המשפחה היה גרה בצפת והוא היה כל השבוע במירון, והלך בכל יום ששי ממירון לצפת.
נו, מי יאמר שרבי ישראל ילך לטבריה?!
השם יתברך ידע שרבי ישראל לא יזוז ממירון לטבריה, מה עשה? הוא שלח לו מחלה על היד שלו והכאבים נתגברו מיום ליום משעה לשעה, כאבים כאלה שאי אפשר לדבר דבור אחד, לא יכל להתפלל ולא לעשות איזה עבודה. והוא לא היה תולה שום דבר בדרך הטבע, רק הכל השגחת הבורא.
וכשהוא ראה דבר כזה.. אז הוא התחיל לחשב שאולי רצון הבורא שילך לטבריה.
מה יהיה בטבריה? בטבריה המזג האויר יותר חם ממירון ומצפת, הוא לא יהיה בריא אבל לא יהיה לו כאבים גדולים כל-כך, שיוכל להתפלל ולעסק בעבודת השם.
אבל אף-על-פי-כן, אף-על-פי שהיה לו כאבים עזים כאלו שאי אפשר לחשב על זה, הוא היה לו ספקות אם יעזב את רבי שמעון וילך לטבריה, אם לא.
כי הוא חשב: "איך אפשר דבר כזה, כשהאדם בצרה אז הוא בורח ממירון, מרבי שמעון בר יוחאי לטבריה?! צריכים לברח לרבי שמעון ולהתפלל ולבקש על רפואה".
הוא היה בספקות אולי רצון הבורא שילך לטבריה ואולי לא. אז כל זמן שלא ידע בברור שרצון הבורא הוא שילך לטבריה, יתעכב במירון, וכשידע בברור אז תיכף ילך, אבל הוא לא ידע.
אז הוא היה לו התבודדות ובקש הרבה מהשם יתברך שיאיר במחשבתו ובדעתו מה לעשות, "אם רצון הבורא שאלך לטבריה אני נוסע תיכף לטבריה, אני רוצה רק לדעת איך רצון הבורא. אם לא, אם כן. אם כן, אם לא".
אז היה לו התבודדות על זה והיה לו ספקות אם לילך, אם לא לילך.
אז הוא התפלל כל-כך.. עד שהשם יתברך האיר עיניו וסבב סבה שראה בברור, שידע בברור כי רצון הבורא הוא שילך לטבריה!

רבי ישראל קם ביום רביעי בבקר השכם והלך לבעל החמורים ושכר חמור ללכת לטבריה.
יכל היה ללכת ביום ראשון אחרי שבת. לא, הוא מכיון שהוא ידע בברור שרצון הבורא שילך לטבריה, אז הוא תיכף ביום רביעי הלך מצפת וביום חמישי הוא בא לטבריה. וכבר שירד מן החמור הוא היה צריך ככר לחם לאכל סעודת לילה, אז הוא פגש את בנימין ברזל והוא בקש אותו שיראה לו איפה לקנות ככר לחם.
בנימין ברזל היה יודע שאנחנו התחלנו לאפות לחם, אז הוא הביא אותו אלינו.
אנחנו היינו חמשה אחים בבית וכמעט כלם היו יותר מבגרים ממני, והיתה השגחה שהשם יתברך סבב סבה שאני לקחתי את הככר לחם והוצאתי ונתתי לרבי ישראל.
כשאני ראיתי את רבי ישראל, הצורה שלו.. אז חשבתי: "זה האיש

הוא צדיק נסתר, ואצלו אני אמצא מה שאני מחפש, אמונה ויראת שמים".
אני חושב ככה, והוא נתן את היד בתוך הכיס והוציא כסף לשלם לי בעד הלחם ואמר לי: "אולי אפשר לאכל הלחם אצלכם בבית?"
אז אני הרגשתי שהוא יודע את מחשבתי ואת רצוני שאני רוצה שיהיה לי קשר אתו.
אבל ראיתי שזה דבר רחוק כי האבא לא יסכים על זה, לא מחמת שהוא לא רוצה, רק מחמת שכבר ליל חמישי וצריכים להכין חלב ולאפות לחם, וצריכים לעשות לילה ולישן. וגם-כן הבית קטנה ואין לנו מקום אפלו לאכל.
אז חשבתי שהוא יגער בי ויבזה אותי, "מה אתה שואל שאלה כזו?"
אבל אני בשביל שיהיה לי קשר עם רבי ישראל התחזקתי בכל כחי ואמרתי שיהיה מה שיהיה, אפלו אם הוא יכה אותי ויבזה אותי אני אשאל את האבא, יהיה מה שיהיה.
אז שאלתי אותו, והוא ענה: "כן, כן. נשאר קצת חלק מהתבשיל אז תתן לו. הוא יאכל לחם לבד?! אז תתן לו".
אז ראיתי שזה השגחה מהשם יתברך למעלה מן הטבע שיהיה לי קשר עם הצדיק הקדוש הזה.
וככה היה. הם עשו לילה, ברכו ברכת המזון וקראו קריאת שמע ושכבו לישן, ואני ורבי ישראל נשארנו ביחד לבד…
הוא ישב על מדרגה אחת של הבית ואני נתתי לו לחם לאכל והוא עשה נטילת ידים וברכת המוציא.
וכששמעתי את הברכה ממנו 'על נטילת ידים' ו'המוציא' ביראה ובדבקות כזו, ראיתי שזה נכון, זה צדיק נסתר! כי ברכה כזו עוד לא שמעתי.
אני גדלתי בין חסידים, בין לומדי תורה ויראי השם, אבל ברכה כזו לא שמעתי.
וגם-כן פנים וצורה כזה כמו שהיה לרבי ישראל לא ראיתי.
אז נתתי לו את מה שנשאר מהסעודה שלנו כדי שיאכל, אז הוא אמר לי: "אני לא אוכל שום דבר, רק לחם ותה!"
אבל תה לא היה לנו ולא היה לנו מכונת נפט, רק עשירים היה להם מכונת נפט, אבל עניים השתמשו בתחתית, וזה מלאכה שצריכים ללמד איך לעשות אש, ואני הצלחתי ועשיתי אש ועשיתי תה.
ובכל פעם אני נכנסתי לבית ואמרתי לרבי ישראל, אני לא ידעתי שהוא ברסלבר, אני ידעתי רק שהוא צדיק נסתר, אז אמרתי לו בלחש, בסוד, באזן: "רבי ישראל, תדעו שאתם באתם לטבריה בשבילי, אני כך וכך, אני רוצה מאד לעבד השם באמת ויש עלי מלחמות קשות, ואני מחפש בכל ימי חיי מקום שידריכו אותי ויאירו בי אור השם ושאזכה לעבד השם באמת. אז אתם באתם לטבריה בשבילי, ואני מבקש אתכם שלא תעזבו אותי".
אני ראיתי שהוא נרגש מאד, כי תיכף כשירד מהחמור הביא אותו השם יתברך אלי והוא שומע לו דבורים כאלה.
הוא היה צריך לנסע עוד קדם לטבריה אבל כל זמן שהוא לא ידע בברור שהוא צריך לנסע הוא לא רצה לזוז ממירון.
וגם-כן אני ראיתי בעיני את רבי ישראל.. ראיתי מה זה ברסלב!
אני ראיתי את התפלה שלו והעבודה שלו והשבת שלו, הדבורים הקדושים שלו, הרצונות שלו וכל מה שהוא סבל בשבילי. הוא בא לטבריה ומצא את ישראל בער, אז הוא כבר שכח שיש לו משפחה בצפת ושיש מירון והשליך הכל רק בשבילי.
אוי ווי, מה שהיה.. מעשה כזה זה דבר פלא מיחד שאין דגמתו!
אחר-כך הלכנו והוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לבית-כנסת.
נו, הלכתי אתו לבית-כנסת ועל הדרך דברתי אתו וספרתי לו את הענין שלי, והוא שמע הכל. ואני רציתי לומר ודוי דברים לפניו ולא רצה לשמע ואמר שאסור, רק בכלליות.
אז דברתי אתו ובכיתי לפניו כי הרגשתי שיש אצלו רפואות בשבילי ושלא יעזבני, שלא יעזב אותי וילך למירון.
והוא שמע דבר כזה, וראיתי שהוא מרגש כל-כך כי ראה עין בעין שהשגחת השם יתברך שיבוא לטבריה, כי תיכף שהוא ירד מהחמור ובא לטבריה הוא הגיע ישר לביתי.
ואחר-כך הלכתי אתו לבית-כנסת, והבתי-כנסיות כלם היו סגורים ולא ידעתי איפה המפתח. רק בית-כנסת אחד שהיה בטבריה מתקופת תלמידי הבעל-שם-טוב ומזקנו של רבנו הקדוש - רבי נחמן הורדנקר ורבי אברהם קליסקר, וכל שאר הצדיקים הקדושים. הם בנו את הבית-כנסת סמוך לים בכדי שיוכלו להתפלל ולטבל מתי שרוצים.
והים בחרף שהיה הרבה גשמים נתעלה הים ונכנס לבית-הכנסת הזו עד גובה חצי השלחנות, והים היה בבית-הכנסת ולא יכלו להתפלל שמה עד חדש ניסן, עד שירדו המים.
אז אנחנו נכנסנו לבית-כנסת הזו ועלינו על שלחן ולמדנו תורה ז' חלק ב' ב'לקוטי מוהר"ן' - 'כי מרחמם ינהגם'. והוא למד אתי את התורה

הזו כל הלילה, וזכיתי לזה שכל ימי חיי לא הרגשתי טעם תורה, טעם יראת שמים, כמו הלילה הזו שלמד אתי התורה הקדושה הזו 'כי מרחמם ינהגם'. ואנחנו היינו בבית-הכנסת ולמדנו כל הלילה ולא הרגשתי כלל שכבר צריכים לישן.
והוא היה 'עשיר', היה לו נרות וגפרורים שהיה יקר ערך, והוא הדליק נר ולמד אתי ב'לקוטי מוהר"ן' עד קרוב לאור הבקר, עד ששמעתי הקול בכיה של האמא שלי שהיא בכתה מאד כמו אחרי נפטר "בני, בני, בני".
וכל העיר חשבו שמשהו נפטר, השכנים מהסביבה באו בבקר: "מה, מה הבכיות והצעקות, מה קרה?"
אז היא ספרה: "בא איש אחד וקנה לחם והוא אכל את הלחם בביתינו והוא לקח את ישראל בער והלך כל הלילה אתו ונעלם. אני קמתי לעבודה וישראל בער איננו!", והם לא ידעו מי זה.
והיה זה תחלת המלחמה, והתורכים היו פראי אדם, רק הם ראו איזה בן-אדם שיש לו ידים ורגלים, אז הם לקחו אותו לצבא.
אז היא חשבה "אולי.. אני יש לי ידים ורגלים אז אולי לקחו אותי לצבא".
היא בכתה והיה כל העיר רועשת ואני שמעתי, אז אמרתי לרבי ישראל: "אוי ווי, זה כבר אחרי חצות הלילה והאמא שלי מחפשת מבקשת אותי".
אז יצאתי מבית-הכנסת והלכתי לאמא, כפי הקול אני הגעתי אליה, ואמרתי לה: "מה זה הבכיה?"
אז אמרה לי: "מה זה עשית? איפה הלכת כל הלילה? על כל פנים אתה יודע עכשו צריכים לזרק לאשפה כל הבצק כל החלב וכל הלחם".
נו, ומהלילה הזו נעשה רעש בטבריה: "הלילה הזה נעשה ישראל בער ברסלבר"...

בבקר שהלכתי לבית-כנסת ורבי ישראל היה בבית-כנסת ואני דברתי אתו, אז אמרו: "נו, כבר נעשה מה שנעשה בלילה הזה".
אחר-כך ביום ראשון הלכנו לישיבה ולמדנו ספרי רבנו וגמרא ושלחן ערוך, פוסקים.
נו, והם ראו "אוי ווי, ישראל בער נעשה ברסלבר".
נו, עבר עלי מחלקת, מלחמה גדולה, והאבא והאמא והקרובים והמשפחה וכל הישיבה כלם הם היה להם רחמנות גדול עלי, הם אמרו: "אוי ווי, ישראל בער נעשה ברסלבר, ישראל בער נעשה ברסלבר".
נו, הם הלכו מהישיבה לההורים, האבא והאמא, וספרו להם: "אתם יודעים, ישראל בער נעשה ברסלבר".
אז אמר אבא: "אני לא דואג, אני מכיר את הבן שלי, הוא מקים כבוד אב, הוא אפלו שאני אשלח אותו לאש - אין דגמתו! אתה מכיר את בני, הוא ירא שמים והוא מקים מצות כבוד אב, אז כשהוא יבוא מהישיבה אני אגיד לו שאני לא רוצה, אז לא יהיה ברסלבר. אין לי שום בעיה".
אז הם אמרו: "אתה לא יודע מה זה ברסלב, הוא לא ישמע לך, אתה צריך מלחמה כבדה".
אז אמר: "אני לא דואג, אני מכיר את בני".
אני באתי מהישיבה, אז אמר לי אבא: "אני שמעתי מכלם מהישיבה שאמרו שאתה נעשית ברסלב. תדע בני, רחם עלי, אני לא רוצה שתהיה ברסלבר, אני רוצה שתהיה איזה חסיד שאתה רוצה, אבל רק לא ברסלב".
אז אני אמרתי לו: "אבא, אתה יודע אתה מכיר אותי, אני מקים כבוד אב, בזה אני לא אשמע לך!"
אז אמר "אה, הצדק אתם! הם אמרו שאני לא יודע מה זה ברסלב, זה פעם הראשון בחיי שאני שומע שלא רוצה לקים את דבורי".
אוי אוי, מה שהיה עוד מה שהיה, אפשר לספר?!
כל טבריה בכו עלי, האבא והאמא שלי הם בכו: "מה זה? אי אפשר להיות חסיד לא ברסלב! מה זה, אנחנו לא רוצים ברסלב".
האבא והאמא והמשפחה אמרו: "זה אי אפשר, זה רק כישוף. ברסלב זה כישוף!"
וככה היה כלם, כל הלומדים וכלם צחקו:"ברסלב, ברסלב, ברסלב"...

רבי ישראל קרדונר אמר לאמא שלי: "זה דבר שאי אפשר בשום אפן לבטל. ישראל בער יהיה ברסלב וככה יהיה. הוא לעולם יהיה ברסלב!"
אמי שמעה שהוא אומר ככה.. היא מתה מגדל הפחד והשבר הגדול בבית רבי ישראל.
"הוא יהיה לעולם ועד ברסלב!"
היא נפטרה. היא שמעה שלא יעזר שום כח בעולם. אני אמרתי: "אני יהיה ברסלב כל ימי חיי!"
היא שמעה זה, אז היא נפלה ומתה מגדל הצער, הבן שלה ישראל בער נעשה ברסלב.
ואז נעשה נס מהשמים. אחד מחברה קדישא ראה שהאמא שלי עשתה איזה תנועה מהעין והיה סימן חיים, הוא ראה שהעין לא מת. אבל הוא חשב: "מה, זה רק דמיון".
אז בא עוד אחד וראה גם-כן אותו דבר, שהיא עשתה איזה תנועה בעין.
אה, 'על פי שנים עדים יקום דבר'!
האנשים אמרו שאי אפשר לה להיות בחיים. הלב הפסיק לפעול וכלם ראו שהיא מתה, אבל היא אמרה: "לא, אני לא מתה!"

וכל החסידים וכל העיר היה כבר רותח.
מי היה לו הגבורה לדבר עם חסיד ברסלב או לקרא בספר ברסלב, הוא פחד. למה לעשות את זה, זה לא העסק שלו.
וברוך השם אני לא השגחתי, לא הסתכלתי על שום דבר, רבנים גדולים ושדוך
אז הם אמרו לי: "מאיפה תהיה לך פרנסה, הישיבה לא נותנת פרנסה ואתה לא תהיה רב, אתה לא כשרוני".
אז אמרתי: "לחם ומים זה השם יתברך יזמין לי".
אז הם אמרו לי: "טוב, אתה רוצה לאכל לחם ומים, בסדר. אבל האשה והילדים, הם גם-כן?"
אז אמרתי: "אני מקוה שהשם יתברך יתן לי אשה כזו שהיא גם-כן תסתפק בלחם ומים".
ואחר-כך שזכיתי להתקרב לרבי ישראל וספרתי לו את הענין, ראיתי שהוא היה נהנה מאד מזה, כי עד אז לא ידעתי מברסלב רק הלב שלי הוא היה בוער כל-כך לאהבה לתורה.
והוא אמר לי: "עשית טוב שלא למדת מלאכה!"