מי לא מכיר את התחושה הזאת בבטן שבאה כתגובה למשהו שהמציאות זימנה...

מישהו אמר/ לא אמר משהו...     מישהו עשה/לא עשה משהו... 

לפעמים ה'מישהו' הזה הוא אנחנו, ואז בכלל קשה פי שמונה להתמודד עם התוצאות.

 

לעתים תחושת ה'צדק' גובה קורבנוֹת מהסביבה, בעוד שתחושת האשמה גובה קורבנוּת מצדנו.

 

נסיון לספר לאדם קרוב שאינו מיומן בהקשבה מקצועית בד"כ גורר מטר של עצות, של דעות ושל דוגמאות מתוך הזדהות יתר ורצון כן לעזור. 

מיקוד תשומת הלב בפרטים הולכים ומתרבים יוצר ערבוביה, בשפה המקצועית זה נקרא 'העברה'.

 

 

כמי שמאמינה שהאמת והידע זמינים לכ"א, ומסכימה עם גלילאו גלילאי שלא ניתן ללמד אדם דבר , אלא לעזור לו לגלותו מתוכו בעצמו

בוחרת לגלות את האמת המועדפת בתהליך בירור פשוט וזמין:

 

תהליך העבודה עם אפר"ת -

אירוע -> פרשנות-> רגש-> תגובה

 

העלו על הכתב את הפרטים; כשהדף מחזיק אותם למענך, קל לשחרר את העומס שהם יוצרים על זכרונך, כך מתאפשרים: 

מרחב נשימה->מידת רוחק ->התבוננות אובייקטיבית יחסית-> ירידת מתח מיידית-> מחשבה רציונלית -> יכולת לפתוח מניפת פרשנויות רחבה יותר.

 

מתוך אמונה בטוב הקיים, ושכנוע שאף אדם לא קם בבוקר ומתכנן לפגוע 'דווקא' בך...  נפתח קו לשחרור אחיזה בפרשנויות מיותרות. 

איך נדע איזו פרשנות נכונה ? - כאשר הנשימה נעשית יותר שלווה. זה עניין של הרגשה יותר מאשר של ידיעה.

הרגשה טובה היא המדד העיקרי והמלצתי לצרוך את הפרשנות הזו כאמת היחסית המועדפת. 

כך, כאשר נענים לצורך הבסיסי של  חוויית רגש טוב, ניתן להגיב למציאות במידה ובאופן שמתאימים לךי.

 

יתרון הכלי: שקט ושלווה מתגלים מחדש במערכת בקצב האישי של כ"א, ללא מאבק עם הצד השני שבכלל לא ידע שהוא כזה וכזה...

ואם 'ידע' ודאי יצא למאבק על טיהור חפותו מאשמה... ולא היה פנוי להכיל את סערת הרגשות שגררה תגובה לא רצויה, בטח לא להסכים אתה.

 

מסקנה: כשהמציאות מורכבת, בואו  נפשט אותה במקום לסבך :-)

 

טליה אברהם ©