חלומו של "עולה חדש"
ב - 23 ביולי2007 ב - אחגוג 4 שנים מעלייתי לארץ ישראל.
עזבתי בארגנטינה הרבה חלומות ללא הגשמה, שלושה ילדים בוגרים ו -56 שנות חיים.
כמה שנים לפני כן, התחלתי בארגנטינה בבניית פרויקט לייצור "הומוס" (דשן תולעיים) אבל הקטסטרופה הכלכלית שם מנעה את קידום העניין, עד ששוחחתי עם חברת ילדות שעובדת ב"סוכנות היהודית "והיא שאלה אותי למה אני לא עולה לישראל.
התחלתי לברר מה יודעים על נושא "תירבות תולעיים" בשגרירות ישראל, ובלשכת המסחר ארגנטינה - ישראל. לא ידעו דבר. החלטתי שהדבר הנכון הוא לעלות ארצה ולבדוק במו עיני.
ידעתי שאני עולה לארץ ללא אדמות פוריות, וללא מים, להבדיל מארגנטינה בה הם נמצאים בשפע, באופן טבעי.
הפתעתי הייתה רבה, כשיצאתי מ - נתב"ג וראיתי המון פרחים בסמוך לכבישים ובמרפסות הבתים אז הבנתי שאם זאת תודעת הציבור, אז למכור "הומוס תולעיים" בישראל יהיה קל רק צריך לייצר אותו ולשכנע את הציבור לקנות...
בהיותי במרכז הקליטה, כמה ימים לאחר העלייה, באו לבקר אותי דודתי הקשישה, בן דודי ואשתו. כשסיפרתי להם על תוכניותי, הופתעו ושאלו אותי במה הם יכולים לעזור לי.
ביקשתי מהם שיקשרו אותי לארגון כלשהו של מגדלים חקלאות אורגנית. הציעו לי להיות סובלני ...
להפתעת בן דודי, כמה דקות לאחר הצלצול הטלפוני הראשון שלו, התקשר אליו מנהל הנושא האורגני במשרד החקלאות ואמר לו שמעוניין לשוחח איתי. במכון וולקאני של משרד החקלאות הגיבו באותה צורה.
עכשיו היה תפקידי להוכיח את עצמי. אומנם כבר הפרעונים, אריסטו ו - דרווין כתבו על "תירבות תולעיים" ותרומתם להעשרת האדמה, אבל הנושא, בכל העולם, איננו מספיק מוכר ע"י הציבור.
מדריכי התחום האורגני במשרד החקלאות קישרו אותי וכעבור כמה חודשים, בעידודם, התחלתי לפתח את הפרויקט במפעל למיחזור זבל בישוב קלאנסואה.
בו -. זמנית כמעט, המדריך במכון וולקאני הודיע לי שבבית ספר "נחלת יהודה" של רשת "ויצ"ו ברשל"צ מוכנים לשוחח איתי עדיין אני זוכר איך הגיב מנהל בית הספר כשהסברתי לו (דרך מרכז המשק של ביה"ס) שהמדובר ב "תולעיים"!
ב 01/01/2004 הודיעו לי שהמפקח על החינוך החקלאי במשרד החינוך אישר את הפרויקט שלי ב"נחלת "ואקבל מגורים, אוכל, מקום קטן להכנת ה"קומפוסט", עת חפירה, קלשון ומריצה כדי להוכיח עצמי. חיבקתי את חברתי, ובכיתי זמן רב!
לפני 50 שנה, בהיותי ילד ב"כפר לפין ", שבנה אז הברון הירש וה"התיישבות היהודית", ב - "פמפאס" הארגנטינאיות, אמי וסבתי היו אוספות תרומות (על עגלה עם סוסים) לטובת
ויצ"ו בישראל ... לא חלמתי להתחיל לעבוד בבית"ס של ויצו, לתרום לקליטת ילדים יהודים מכל העולם, לקדם את לימודיהם, ואפילו לתרום למבחני הבגרות שלהם!
שלוש השנים האחרונות לא היו קלות. היו וויכוחים וימים קשים. בניתי בעצמי את המכונות לטובת הפרויקט, עבדתי קשה פיסית ... אבל לא תספיק לי שארית חיי כדי להודות לבני דודי, למנהלי בית"ס ויצ"ו "נחלת יהודה", למפקח של בתי הספר החקלאיים, לשכנים לדיור בבית הספר, שחיזקו אותי בימים בהם היה קשה.
אבל מעל לכל אלה, עלי להודות לחברתי לחיים, שעבדה איתי שכם על שכם באיסוף זבל פרות, ועופות, מהרפת והלולים בבית הספר, כדי לפתח את הפרויקט.
היום, אני בעל חברה עצמאית, בתוך גבולות בית הספר, המוכרת "הומוס תולעיים" לכ -70 משתלות, ואלפי בני אדם בישראל למדו ש - "הומוס תולעיים" הוא הדשן הטבעי האורגני הטהור הטוב ביותר, ללא תוספות כימיות למיניהן.
... ועדיין יש לי הרבה מה לעשות, בישראל!
אברהם גלר.
דף הבית
קומפוסת/וורמיקומפוסת | [עוד בלוגים]
